"מה, את לא מכינה לבן שלי אוכל טרי כל יום?", "איך זה שאת לא מנקה פה לפעמים?", "למה אתם לא משתמשים בוואזה שקניתי לכם בחג?", "איך אתם מסוגלים לחיות בבלגאן הזה?" אוףףףףףףף....

 

למה כל ביקור של החותנת חייב להסתיים ב-2 כדורי הרגעה לפחות ובובת וודו אחת? למה היא לא מסוגלת להפסיק עם הביקורת האינסופית הזאת בכל פעם שנפגשים? ואיך זה שלא משנה מה את עושה, זה אף פעם לא מספיק טוב בשבילה? והכי חשוב, איך לעזאזל מתמודדים עם זה?

 

אפשרות אחת היא להחזיר לה באותו מטבע. כלומר, לעשות כל שביכולתך כדי להוציא אותה מדעתה. כדאי לקחת בחשבון שכנראה שתפסידי בקרב. אחרי הכל, איך תוכלי להתחרות בתרגול של שנים...

 

אפשרות אחרת היא ללמוד לחיות עם העובדה שהחותנת שלך היא כמו כאב שיניים כרוני. אפשר לנסות להתעלם ממנו, אבל בסופו של דבר יצטרכו לעקור את השן הסוררת. מאחר ואנחנו באופן כללי נגד אלימות, להעלים את החותנת באחת הדיונות שבחולות ראשון לציון, כנראה לא בא בחשבון.

 

הנועזות שביננו עשויות להגדיל לעשות ולבקש מהבעל שידאג להוריד ממך את החמות הטרדנית. כל מה שתשיגי בסופו של דבר הוא עימות בין השניים, מה שיחמיר את המצב אפילו יותר.

 

הפיתרון המועדף עלינו, וגם המוצלח ביותר בד"כ, כולל שיחת טלפון לבבית, בית קפה נחמד ושיחה בארבע עיניים. בהנחה, כמובן, שהחמות היא אדם רציונלי, צאי מנקודת הנחה שהעוקצנות, המרמור והביקורת נובעים מלא יותר מאשר חוסר ביטחון.

 

כל מה שאת צריכה לעשות כדי להתמודד עם הסיטואציה הוא לגרום לה להבין שאתן באותו צד. אין כמעט חמות שלא תעריץ אותך אחרי שתסבירי לה, על כוס קפה, כמה את אוהבת את הבן שלה, כמה חשוב לך שהוא יהיה מאושר ויותר מזה, שאין לך שום רצון להחליף אותה או לתפוס את מקומה.

 

ואם גם זה לא צלח, לכי על הדיונה...